1 וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֗ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַ֠ם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃ ס
2 עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ. דַּרְכָּן הָיָה לֵישֵׁב בִּסְעוּדָה עַל צִדָּן עַל גַּבֵּי הַמִּטּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר: "מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף" לִבְנֵי הַמִּשְׁתֶּה:
3 הֲגַם לִכְבּוֹשׁ. לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא. לִכְבּוֹשׁ לֶאֱנוֹס בְּחָזְקָה, כְּמוֹ "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ":
